סימני הפרעה בכתב היד אצל מתבגרים

סימני הפרעה מביעים חוסר איזון נפשי, עצבנות, משבר ואף משבר אישיות. יש להבדיל בין סימני הפרעה שבכתב לבין סימנים המעידים על ייחודו האינדיוודואלי של הכותב. על מנת לקבל תמונה נכונה של סימני הפרעה ולהבדיל ביניהם ולבין ייחוד הכותב יש לקבל חומר כתיבה משנים קודמות, כדאי אפילו לראות כתבים של גילאי 8-9, בגילן זה יכול הילד לכתוב בצורה שוטפת וללא הפרעות של גיל ההתבגרות. בדרך זו מקבלים תמונה טובה של האישיות שלרוב עדיין נטולת הפרעות, אבל בעלת קווי אופי מיוחדים לה.
כאשר מתגלים סימני הפרעה בכתב שיטת העבודה העדיפה היא הניתוח היסודי.

אז מה הם סימני ההפרעה?
לעומת רשלנות בכתב, על סימני ההפרעה לא יוכל להתגבר הכותב, לא כל סימני ההפרעה הם סימני מצוקה אבל כל סימני המצוקה הם סימני הפרעה. לעיתים קרובות סימני ההפרעה מביעים רק עצבנות.
בעל כתב שיש בו סימני הפרעה הנו בלתי מאוזן, לעיתים קרובות דווקא הילד המופנם והשקט, או הצעיר והסובל הם בעלי כתב עם סימני הפרעה.
סימני ההפרעה בכתב מצביעים על פגמים באיזון הנפשי, אך העדר סימנים כאלה אינו מבטיח בהכרח מצב ללא הפרעות נפשיות.
סימני הפרעה מצביעים על הפרעה שעלולה בנסיבות מצוקה מסוימות להוביל לחוסר יושר.
סימני ההפרעה מחולקים בהתאם לחלוקה הכללית של סימני הכתב: שטח, צורה, תנועה וקו. אז יש לשים לב לדרגתם.

הפרעות בשטח: חלוקת הכתב בשטח מצביעה על התייחסות הכותב לעולם, הפרעות בחלוקת השטח מצביעים על יחס מופרע כלפי הסביבה, שיכול לפגוע בתחומים מסוימים, הפרעות בחלוקת השטח מתחלקות לשלושה סוגים: התפוררות, בלבול וסדר כפייתי.

התפוררות – מצביעה על חוסר מסוגלות הכותב להבין את סביבתו במלואה אלא בפרטים בודדים. התפוררות מצביעה גם על איבוד חוש אוריינטציה כללית, מצב זה יכול להתהוות דווקא אצל מתבגרים כאשר עולמם מתרחב בעקבות אינטרסים הולכים ומתרבים.

בלבול – בחלוקת השטח נובע מאותה מצוקה נפשית שנובעת מהתפוררות אך התגובה שונה: דחף לאוריינטציה ספונטאנית חדשה שאינו מצליח. יחד עם זאת מתערבבים לכותב כל החוויות והמחשבות לפקעת מסובכת ובהתפוררות הוא הולך לאיבוד.

סדר כפייתי – שבא מתוך בקרה, נאמנות לתקן, ביצוע משימה מעל ומעבר לנדרש. כותב המאלץ עצמו לעיצוב השטח עד לנורמות כופות שהוא עצמו כפה עקב היעדר שיווי משקל פנימי הנובע ממצוקה.

צורה – כתב מלאכותי מתקבל בגיל ההתבגרות, בתקופות של חולשה טבעית, אם כאשר מופיע בתקופות אחרות כנראה שהסיבה יכולה להיות מחלה או מועקה נפשית.
בלימות פתאומית בסוף מילה תצביע על בעיית תקשור, רתיעה מקשר ספונטאני, מטבע הדברים זה יכול לקרות בגיל הנערות כאשר הצעיר מתרכז באישיות עצמו, ומאבד את הספונטאניות של ילדותו. הבלימה בסוף מילה הנה רק סימן התראה אך אם היא מתחזקת היא יכולה להצביע על קונפליקט.

הפרעות בתנועה: המחזוריות המתהווה במהלך הכתיבה יכולה אף היא להיפגע, יתר תנועה, תנועה שאינה ספונטאנית וחופשית יצביעו על הפרעות.
מקצב תנועה קשוח, ותנועה רופסת יוגדרו כהפרעת קצב וסימני הפרעה. סימנים אלו יצביעו על כך שבעל הכתב אינו יכול או אינו רוצה להתמודד עם התנועה הקצבית.
תנועתיות יתר תצביע על אי יכולת לתאם את התנועה.

הפרעות בקו: הקו משקף בדרך אמיתית והבלתי אמצעית את בעל הכתב. חשיבות אבחון הקו חלה גם על הבנת ההפרעות.
קו רופס וקו נוקשה מתייחסים למצב נפשי. הרפיסות מצביעה על עייפות נפשית והקשיחות על מתח נפשי. בשני המקרים תנאי החיים לא התממשו כמצופה, עקב חולשה פנימית או מעמסת יתר.
הפרעה בקו תופיע בגיל ההתבגרות, במשברים נפשיים והפרעות בריאותיות.
קו בצקי מבטא עייפות מסויימת וחולשה נפשית.
קו קטוע מצביע על חוסר ביטחון נפשי עד כדי הפרעה עצבית. מדובר בשבירת האותיות ולא מילים.
קו מולחם מופיע בדרך כלל בשנות הלימוד הראשונות כאשר הילד עצבני ולא בטוח, אך בעל רצון טוב.