ציורי ילדים

הציור נחשב לאחת הדרכים החשובות ביותר שבהן יכולים ילדים להביע את עצמם. ציורי ילדים משקפים את העולם הפנימי שלהם, מתארים רגשות שונים ונותנים מידע לגבי המצב הפסיכולוגי וסגנון הבינאישי שלהם. הציור עוזר לילדים לבטא את עצמם במקום בו השפה נכשלה.

למעשה ציורי הילד משקפים לרוב מאמץ רציני לפתור בעיה, וקשורים בהם עקרונות גראפיים מוגדרים.

ניתן להבין בהתפתחות הילד ע”י הסתכלות בציוריו על פני תקופת זמן. הילד עובר משלב לשלב, יחד עם זאת תהליך ההתפתחות והמעבר בין השלבים משתנה מילד לילד ולכן אין להשוות בין ציורי הילדים.

הציור מספר לנו מה מעסיק את הילד, יכולותיו, חששותיו תחושת בטחונו העצמי ויחסו לסובבים אותו.
הציור נותן לילד הזדמנות לספר סיפורים, להעביר מסרים ולהציג השקפות עולם דרך מה שמציג הציור עצמו.

מדוע מציירים הילדים את בני האדם ללא זרועות, כותבים שמות בסדר הפוך, או משרטטים ללא קשר בר הבחנה עם העולם הממשי? יצירותיהם אינן, כמובן, חסרות תכלית כפי שהן עשויות להיראות בעיני אדם מבוגר.

כיצד בודקים ציורי ילדים?
חשוב לציין שבדיקת ציורי ילדים חייבת להתבצע ע”י איש מקצוע ולעולם אין להסיק מסקנות ע”פ ציור בודד. בדיקה של פחות מ – 30 ציורים לא תיתן אבחנה מדויקת אלא תייצג הלך רוח חולף.

פענוח ציורי ילדים כולל בדיקה של מגוון תופעות רחב, יש המנתחים ציורים ע”פ עקרונות הגרפולוגיה ואחרים מנתחים ציורים ע”פ הגישה ההתפתחותית.

שתי הגישות אינן סותרות זו את זו אלא משלימות זו את זו.

הגישה הגרפולוגית:
הגרפולוג מסתכל לא רק על מה שצויר אלא גם על איך צויר, מה היו הבחירות של הילד:
איכות הקו, ניצול שטח הדף, בחירת הצבעים וכד’.

הגישה ההתפתחותית:
בניגוד לגישה הגרפולוגית בגישה זו בודקים את מה שצויר, הגישה מורכבת משלבי גיל.

שלב ראשון – בציורי ילדים הנו בין הגילאים 1.5-2.5 שלב זה נקרא שלב השרבוט הספונטאני המורכב בעיקר מקווים פזורים בחוסר סימטריה. שלב שדומה למלמולים הראשונים של הילד.
שלב שני – בגילאים 3.5 – 2.5  – שרבוטים בצורות קווים מקובצים וצורות עגולות.
שלב שלישי – בגילאים 4.5 – 3.5 – נקרא טרום סכימה – שלב התחלתי של סמלים מייצגים, במיוחד צורות לא מפותחות המייצגות אנשים, הילד מתחיל לתכנן את הציור, מתחילים להופיע איורים כמו: מכונית, עץ, פרח וכד’ ללא כל חשיבות ליחסים בין העצמים השונים.
שלב רביעי – בגילאים 8 – 4.5 – שלב הסכימה – ילדים מפתחים תבניות המייצגות דמויות אנוש, חפצים וסביבה והפעם עם התייחסות גם לעולם הצבעים.
שלב חמישי –  בגילאים 8-11 – שלב טרום מציאותי, טרום התבגרות – תיעוד המציאות של הילד, בציורי הדומיות יתחיל הילד לצייר גם את הפרטים הקטנים כמו: משקפיים, תיק, נעליים וכד’.
שלב שישי –  בגילאים 14 – 11 – השלב המציאותי – הנער/ה מודעים לסביבה שלהם והיכולת הגראפית שלו גבוהה.

מה גורם לילדים לצייר? ומה משפיע על הציור?
1. זיכרון, דמיון והחיים
יש ציורים המבוססים על זיכרון, זיכרון של חפץ, אדם, סביבה ובעלי חיים. אך לילדים רבים לא קל לצייר מהזיכרון. מטפלים מבקשים לעיתים לצייר משהו מהדמיון, גם כאן עבור חלק מהילדים המשימה תהיה קלה ולחלק קשה, יש ילדים שהדמיון אצלם אינו מפותח ולכן יהיה להם קשה להשלים את המשימה והם ירגישו אבודים ויחששו מכישלון. אחרים יבצעו את המשימה בקלות ויציירו על נושאים מקוריים ומעניינים. חשוב להכיר בכך שילדים רבים מתקשים ליצור דבר שהוא לחלוטין פרי דמיונם. גורמים התפתחותיים יכולים להשפיע על נטיית הילדים להפעיל את דמיונם.

דרך נוספת לצייר הוא ע”י צפייה בחפצים קיימים. על אף שהמטפל לא יבקש מהילד לצייר משהו שנמצא מולו ייבחר הילד לעשות כך. לסוג זה של פונים בעיקר ילדים גדולים ומתבגרים כיוון שמבחינה התפתחותית חשוב להם שהפרטים יהיו מציאותיים, נכונים וצילומיים.

2. גישות לגבי פעולות הציור
תגובות הסובבים על הציור ישפיעו על רצון הילד לצייר. אפילו ההורה בעל הכוונות הטובות ביותר אשר יפרש את תוכן הציור בצורה לא נכונה, ירתיע בכך, שלא ביודעין, את הילד מלהמשיך לצייר. התגובות יכולות להשפיע, ואכן משפיעות, על התוכן, הסגנון והאיכות של הביטוי החזותי, ובוודאי על היכולת והעניין של ילדים לעסוק ביצירת אמנות.

3. התנסויות בהכנת יצירות אמנות
להתנסויות קודמות בפעילויות אמנותיות יש השפעה משמעותית על ציורי ילדים ותוכנם. מה שמשפיע מאוד על תוכן וסגנון הציור הוא האופן שבו ילדים לומדים אומנות.

4. השפעות חברתיות – תרבותיות
השפעות חברתיות תרבויות יכולות להשפיע על המניע של ילדים לצייר ועל גישותיהם למלאכת היצירה האומנותית באופן כללי. לדת, גזע, אתניות, מצב סוציו-אקונומי יש השפעה משמעותית על מלאכת היצירה.

צבע
לצבע יש קשר הדוק לרגש ומשום כך קשה להתבונן בצבע בכל ביטוי אמנות בלי שתתעורר בנו תגובה רגשית. לכל אחד יש רעיונות משלו לגבי משמעות הצבע, ורבים מן הרעיונות הללו קשורים להשפעות ולמסורות תרבותיות וחברתיות כמו גם למשמעויות אישיות.

כאשר מתייחסים לצבע באומנות ילדים, חשוב לזכור את שלבי ההתפתחות השונים בשלבים הראשונים של ההתפתחות האמנותית בין הגילים 1.5 – 4 הילדים אינם מודעים לבחירת הצבע לרוב יבחר הילד את הצבע הקרוב אליו ביותר. בין הגילאים 4-6 ישנו שימוש סובייקטיבי בצבע. בין הגילאים 6-9 מופיע שימוש סכמתי בצבע וילדים מפתחים חוקי צבע בציוריהם. ילדים בוגרים יותר גילאי 9 ומעלה נוטים להשתמש בצבע בצורה ריאליסטית. הם משתמשים בצבעים כפי שהם מופיעים בטבע.

לסיכום:
סימנים בולטים בציורי ילדים שידליקו אצל אנשי המקצוע “נורה אדומה” ויכולים להצביע על קושי רגשי או מצוקה:

• לחץ חזק / חלש מאוד.
• הצללות רבות / השחרות בציור.
• ציורים קטנים מאוד ולא פרופורציונאליים לגודל הדף.
• הדגשת / השמטת איברי גוף שונים.
• הבעת פנים של הדמויות המצוירות.
• שימוש בצבעים קודרים באופן עקבי.
• מיקום הציור בדף.
• השמטות חוזרות של איברים ספציפיים.

קיימים סימנים נוספים ורבים שאין להתעלם מהם ושיש לתת עליהם את הדעת.

ביבליוגרפיה:
ז’קלין גודנאו – ציורי ילדים, 2005.
קתי א’ מלקיודי – הבנת ציורי ילדים, 1998.